להיות ראוי לאמון 

אם מתעמקים מאוד במה שיש, אפשר בהחלט להגיד שהכול זה יחסי אנוש.

אפשר להבין את הקביעה הזו באופן די פשוט: דמיינו את עצמכם על אי בודד שיש בו הכול חוץ מאנשים.

הנעלם היחידי שנותר במצב כזה הוא: כמה זמן ייקח לכם לרדת מהפסים.

בשביל לא להיכנס להתפלמסות יתר, נעדן את הקביעה ונגיד שזה לא הכול, אבל זה בהחלט גורם מאוד עיקרי – יחסי אנוש.

בתוך הנושא המורכב שניקרא יחסי אנוש, ניתן לבודד גורמים רבים שיש להם השפעה ושהבנה ושימוש נכון בהם, יקבעו את מיקומכם בסולם שלצורך העניין נקרא לו : רמת יחסי האנוש שלכם.

במעלה הסולם, יככב האדם בעל העוצמה, שהשפעתו ורווחתו ומה שיש לו הם תוצר של יחסי אנוש מעולים.

למטה יופיע האדם שערכו בעיני הסובבים אותו משול למיץ שנוזל משקית האשפה ורווחתו וחייו בהתאם.

אז כמו שציינתי, יחסי אנוש הם משהו שמורכב ממאפיינים התנהגותיים רבים ומעניין מאוד להתבונן על אחדים מהם ועל התוצרים שלהם בתחום זה.

נימוס ותרבות דיבור למשל, מובילים לאהדה רבה יותר, ויתור והתחשבות תורמים מאוד אף הם, הקשבה היא תכונה מעולה שמקדמת מאוד את היכולת להזיז ולקדם דברים וכיו"ב.

כל אלו ותכונות רבות אחרות בונות אט אט את ערכו של האדם בעיני משפחתו, חבריו והקהילה סביבו ומעלות את כוחו ואת יכולתו ומצבו הכללי בכלל.

אלא שכל התכונות הללו ורבות אחרות מתגמדות כולן לנוכח אמינותו של האדם בעיני החברה.

אמון הוא נכס שאין שני לו.

אמינותו של האדם בנויה בעיקרה על עובדה אחת בסיסית ופשוטה: האם הוא עומד במילתו או לא.

בכל התחום הנרחב של יחסי אנוש, זהו התחום הכי פחות נסלח.

אנחנו סלחניים כלפי חסרי הנימוס, אנחנו מבינים את אלו שקשה להם לוותר, אנחנו נוטים לקבל את אלו שמיומנות ההקשבה אינה הצד החזק שלהם...

אנחנו מוחקים את אלו שאמינותם מוטלת בספק.

אמון הוא אבן יסוד ביחסי אנוש וככזו היא מאפילה על כל היתר.

זה דבר שכיח לשמוע חוות דעת חיובית על אדם בסגנון של: "הוא לא אדם נחמד ולא קל להסתדר איתו, אבל מילה שלו זה מילה".

אנשים אמינים זוכים לתהילה ונישאים על כפיים, לאלו שאיבדו אותה נכונה סקילה מודרנית.

איטית כואבת ומבזה.

היו ראויים לאמון. כל היתר חשוב... אבל פחות.